חברת מבני תעשיה בע"מ נ' וקנין

החלטה

עסקינן בבקשה למתן רשות להתגונן.

העובדות בקצרה

1.בין התובעת לנתבע נערך הסכם שכירות. הנתבע, לא שילם כטענת התובעת את מה שהגיע ממנו בהתאם להסכם השכירות, וכתוצאה מכך, נאלצה התובעת להגיש תביעה כספית זו על סך של כ- 100,000 ₪.

2.ביום 26.01.10 ניתן פסק דין נגד הנתבע הקובע כי על הנתבע לפנות את המושכר, להחזיר את החזקה בו לידי התובעת עד לא יאוחר מיום 04.02.10. ברם, לטענת התובעת, נכון למועד הגשת התביעה נשוא בקשתנו, הנתבע עדיין החזיק במושכר ומסרב לפנותו.

3.תקופת השכירות בין הצדדים התחילה ביום 01.06.02 והסתיימה ביום 31.02.03 (להלן: "ההסכם הראשוני"). בין הצדדים נחתמה תוספת להסכם השכירות, כך טענה התובעת, לפיה הסכימו הצדדים להאריך את תוקף חוזה השכירות עד ליום 31.12.10. התוספת החתומה של ההסכם לא אותרה ע"י התובתע ולא צורפה לכתב התביעה.

4.על פי הסכם הראשוני, התחייב הנתבע לשלם, בנוסף לדמי השכירות, תשלומים אחרים המפורטים בהסכם, לרבות דמי אחזקה, הוצאות ביטוח וכד'.

5.במהלך חודש מאי 2009 ניסתה התובעת לתפוס חזקה במושכר, נאלצה לפרוץ למושכר, להחליף מנעולים, אך לטענתה, מספר ימים לאחר מכן גילתה כי הנתבע תפס חזקה במושכר בשנית, ורק לאחר שבוע ממתן פסק הדין המורה לנתבע לפנות את המושכר, ביקש הנתבע לתאם מועד לפינוי ומסירת החזקה במושכר עם נציג התובעת.

טענות הנתבע

6.תחילה הגיש הנתבע כתב הגנה, שעה שהיה מחויב להגיש בקשה למתן רשות להתגונן, ולאור הסכמת התובעת, ביקש הנתבע לראות בכתב ההגנה כבקשה למתן רשות להתגונן מטעמו.

7.הנתבע טוען כי התובעת החזירה לידיה את החזקה במבנים עוד בחודש מאי 2009, ומכאן דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת לחוב שכירות עבור התקופה החל ממאי 2009, להידחות על הסף.

8.הנתבע מאשר כי שכר מבנה מאת התובעת החל משנת 2002 ועד לפינוי המבנה בחודש מאי 2009. כן מתנגד הוא לטענת התובעת כי קיים הסכם שכירות המתייחס לתקופה שתחילתה ביום 31.02.03 וסיומה ביום 31.12.10.

בין הצדדים היה ההסכם הראשוני והסכם שכירות בעל פה, אשר נכרת בשנת 2003, ומעולם לא הייתה תוספת הסכם שכירות, כטענת התובעת.

9.הנתבע מאשר כי ביום 24.05.09 פרצה התובעת ו/או מי מטעמה למבנה המושכר, תפסה חזקה והחליפה מנעולים. כעבור מספר ימים גילה כי נעלמו מהמושכר חלק מהציוד והכלים השייכים לו ושהיו מאוחסנים במבנה. הנתבע טוען כי התובעת גנבה לו את הציוד והכלים וגרמה לו לנזקים שמוערכים בכ- 34,000 ₪.

10.הנתבע מאשר כי ביום 06.01.10 התקיים דיון בתביעת הפינוי ובית המשפט הורה לו לפנות את החפצים ו/או הציוד שהושאר במבנה המושכר עד ליום 04.02.10.

11.הנתבע מכחיש את חוב דמי השכירות, דמי האחזקה והביטוח, וטוען כי מדובר בסכום מופרז וחסר כל אחיזה במציאות וכי יחסי השכירות הסתיימו במאי 2009, ולכן איננו חייב לתובעת מאומה.

12.הנתבע מדגיש כי מעולם לא ביקש מנציג התובעת לדחות את מועד הפינוי. נהפוך הוא, ביום שהנתבע הגיע למבנה המושכר על מנת לפנותו, נכח נציג התובעת אשר ביקש מהנתבע להרוס את קומת המשרדים, הגלריה, ולשם כך נתן לו אישר נציג התובעת שלושה ימים נוספים לפינוי.

13.כן חולק הנתבע על גובה דמי השכירות, אשר חלה עד לחודש מאי 2009 ומפנה את בית המשפט לקבלה המראה כי שילם דמי שכירות ביום 30.11.09 בסך של 8,737 ₪.

14.עוד טוען הנתבע כי יש לקזז מכל סכום שייפסק על ידי בית המשפט בתביעה זו את הנזקים שנגרמו לו בהתאם לחוו"ד השמאי שצורפה לבקשתו, סך של 33,625 ₪.

דיון: